בסדרת הכתובת הבאה נטייל מסביב לעולם באופן לא שגרתי. ברוב המקרים נילחם באיתני הטבע, נישן באוהל, נבשל בשטח, נהיה ללא קליטה או חשמל (לפעמים נאכל גם שלוש ארוחות ביום במסעדה ונישן בבקתת עץ מחוממת) ובאופן כללי נתרחק מהמוכר ונתקרב לעולם שיראה לרבים כדמיוני . עולם שנוצר למשך 4-7 ימים ואשר מתקיים בקשרים שבין 100-300 האנשים החולקים אותו. בהתחשב בקצב החיים בישראל, כניסה לעולם כזה נשמעת חלומית, והיא באמת כזאת. ברוכים הבאים לעולם פסטיבלי ה-Highline.
כמה מילים על Highline
אז מה זה בעצם Highline (לשם הנוחות בעברית: "הייליין")?
יש שיאמרו שזו הפרקטיקה האולטימטיבית בעולם הסלקליין. ההגדרה המקובלת היא שהייליין הוא תרגול סלקליין בגובה שנפילה ממנו תגרום לפציעה חמורה או למוות. זה המקום לציין – הייליין נעשה עם ציוד בטיחות ייעודי, שמטרתו למנוע כל נפילה כזאת ומדובר על מצב בו יש כשל של אמצעי הבטיחות, ולא הליכה בגובה ללא אמצעי בטיחות.
עוד נקודה חשובה – לא ניתן ללמוד לתרגל הייליין בהתכתבות, צפיה ב-Youtube או כל דרך אחרת מלבד ללמוד מאנשים בעלי ניסיון בהייליין ולכן בשום פנים ואופן אין לנסות זאת לבד (זוכרים כמה שורות למעלה? פציעה חמורה או מוות וכו'…).
מהו פסטיבל הייליין ובמה הוא שונה מהייליין שלא כחלק מפסטיבל?
למרות שהתכלית, כלומר ללכת על הייליין זהה, ההבדלים בין השניים רבים ואתאר אותם על פי סדר חשיבותם. ההבדל החשוב ביותר הוא הבטיחות. פסטיבלים מאורגנים על ידי אנשים בעלי ידע וניסיון ברמה הגבוהה ביותר. הקמת הייליין היא פעולה מורכבת בעלת משתנים רבים המשפיעים על בטיחות המתרגל ויש לנקוט בצעדים המקסימליים להגברת הביטחות. כמתרגל מתחיל בהייליין, אין מקום בטוח יותר מפסטיבל. זמן התרגול הנתון בפסטיבל הוא ארוך פי כמה. הייליין היא פרקטיקה שדורשת ריכוז רב, זיכרון שריר מפותח וזמן תרגול ארוך כדי להשיג התקדמות. מי שמתרגל זאת אחת לחודש לזמנים קצרים יתקשה לראות התקדמות טובה. הזמן הנתון בהייליין שנעשה בישראל (לרוב יום אחד בסופי השבוע) נמוך מאוד (ממוצע של 2-3 ניסיונות בגלל כמות האנשים וכמות הליינים). בפסטיבל לעומת זאת, ניתן להגיע למס' ניסיונות גדול פי-4 (לכל יום!) תוך השקעת מאמץ נמוך יותר. הסיבה לכך היא שאין צורך להקים ולפרק את ההייליין ומספר הליינים הנתון הוא לרוב 10-15 אם לא יותר. האנשים שמגיעים לפסטיבלי הייליין הינם זן נדיר מאוד וקשה יהיה לתאר במדויק מה עושה אותם לכאלה. הם מגיעים מכל פינה בעולם עם מטרה אישית אבל גם קהילתית משותפת. כדי להקל על ההבנה, אנסה להשתמש בדוגמאות. כך למשל אין זה נדיר לראות אנשים המחזיקים בשיאי עולם שונים לוקחים את הזמן כדי להסביר ולהדגים למתחיל-גמור איך ומה עליו לעשות כדי להצליח. דוגמא נוספת היא אנשים שנפגשו זה עתה לראשונה אך מבלים ימים שלמים בכדי לדרבן ולתמוך האחד בשני להתקדם, ללא אגו או תחרותיות. אנשים שצופים בזר מתרגל הייליין ומקווים מכל הלב שיעשה עוד צעד, ועוד צעד. וגם דוגמאות פחות "רומנטיות" כמו אפס מקרי גניבה, השבת חפצים יקרי ערך לבעליהם אם אבדו, ובכלל סיוע בכל מה שנדרש. הגיוון בסוגים ובאורכים השונים של הליינים שקיימים בפסטיבלים הופך אותם למאתגרים עבור כל הרמות ואין מקום טוב מפסטיבל כזה כדי לשבור שיא אישי ולהתקדם.
הכיף נמצא מחוץ לסדר החשיבות הנ"ל כיוון שהוא המכלול של כל החוויה ומכיל חלקים שלא ניתן לתאר במילים. יש איכויות בפסטיבל הייליין שהן במידה לא מבוטלת "משנות-חיים". היציאה הממושכת משגרת היום-יום כדי לעסוק בספורט שנראה בהתחלה דמיוני או "משוגע", ושיתוף החוויה הזאת עם אנשים שלמרות השונות הגדולה ביניהם, חולקים את אותה כמיהה, מעניקה פרספקטיבה מעניינת נוספת לחיים. המיעוט ייקח זאת לקיצון ויחליט שהוא רוצה לבלות את חייו מפסטיבל לפסטיבל במנותק מהיום-יום (ואין אחד שלא הרהר בכך). רוב המשתתפים יחליטו שהם חוזרים "לפחות בשנה הבאה", מה שהופך את הפסטיבלים לשגרה שמחוץ לשגרת החיים ומעניק את "מנת החמצן" הדרושה כל כך.
מבחוץ, השתתפות בפסטיבל שכזה נראית קצת "אקסטרימית", ולכן גם מרתיעה במידה. לפני שקיבלתי את ההחלטה לטוס לפסטיבל הראשון, היו לי ספקות במידה לא מבוטלת. כמתחיל, זה היה נראה לי כמעט בלתי אפשרי או בלתי מציאותי להשתתף בדבר כזה. נכון שכבר ניסיתי הייליין, אבל זה היה פה בארץ, עם חברים ולא "מה שרואים ב-Youtube". חשבתי שאני עוד לא מוכן, שאני לא מספיק טוב ושמתישהו בעתיד אסע. טעיתי בגדול!
ההחלטה בסופו של דבר לטוס התקבלה בספונטניות אחרי יום קיצי של Waterline (סלקליין מעל המים) עם חבר מאוד ספונטני. נסענו באוטו שלו חזרה למרכז ומפה לשם התגלגלנו לדבר על "הפסטיבל הזה בפולין בקיץ"… זה היה יום מהנה במיוחד ואני זרמתי עם הספונטניות הקורנת שלו ויום או יומיים אחר כך כבר החזקנו בכרטיס טיסה. בשדה התעופה הכרתי חבר נוסף, ספונטני לפחות כמו הראשון אם לא יותר, ברחובות העיר לובלין נתקלנו שולשתנו באחד נוסף ומאז, פעמיים או שלוש בשנה, לא משנה מה אני בפסטיבל אחד כזה לפחות.
בכתבה הבאה בנושא פסטיבלי הייליין אכתוב סקירה אישית שלי על הפסטיבל בלובלין (Urban Highline Festival) שאני מקווה שיעזור לקוראים להבין איזה פסטיבל מתאים להם. סדרת הכתבות תכסה פסטיבלים בהם השתתפתי בעצמי או פסטיבלים אחרים באמצעות כותבים אורחים. שווה לעקוב.
אם השתתפתם בפסטיבל, יש לכם מה להוסיף או שיש לכם שאלות אתם מוזמנים לכתוב בתגובות בתחתית העמוד.
תודה שקראתם.
תודה ל-AntiGravity Photography ול-Smiley Photography על התמונות.
